שושנת עלים רחבה ואפורה־ירוקה — בת־הדודה הידידותית של אגבות המדבר הקוצניות. כאן אין קוצים, אין סכנה לרגליים יחפות, וגם הילדים יכולים לגעת. עמידה ליובש, לרוח ים, לקור קל, ולשכחת בעלים. אחת לעשור או שניים שולחת גבעול פריחה אדיר באורך שלושה מטרים. הצמח המושלם לאדנית גדולה במרפסת, או לפינה בגינה הים־תיכונית.
אוהבת שמש מלאה — וזה היופי שלה. בניגוד לרוב האגבות, היא גם תסתפק במקום עם חצי־צל. שמש מלאה = שושנת עלים צפופה והצבע האפור־ירוק המוכר; פחות אור = עלים ירוקים יותר והגזע הפנימי מתארך מעט.
בקיץ החריף השמש לא תזיק, אבל צמח שעובר פתאום מצל לשמש מלאה עלול להישרף. אם קנית אותו בחממה — לחשוף לשמש בהדרגה במהלך שבועיים.
פחות מאשר תחשבי. הכלל הראשון, השני והשלישי בגידול אגבה: לא להשקות יותר מדי. בקיץ — פעם בשבועיים. באביב ובסתיו — פעם בשלושה שבועות. בחורף — פעם בחודש או פחות.
לפני כל השקיה, להכניס אצבע 5 ס"מ עמוק באדמה. אם יש שם אפילו לחות קלה — לחכות. שורשי אגבה רגישים לרקבון יותר מכל דבר אחר. עציץ ללא חורי ניקוז = מוות בטוח.
קשוחה במיוחד. שורדת מ־־4° לזמן קצר ועד 40°+ בקיץ. כל הארץ מתאימה לה — מהר ירוחם ועד הקריות, מהמרפסת באבן יהודה ועד הגינה באילת.
הסכנה היחידה: כפור ממושך וקרח (לא נפוץ בישראל). אם הצפי לקור חריג במיוחד — לכסות עם בד גנני לכמה לילות. לחות אוויר לא משנה לה כלל.
בעציץ או בקרקע — שניהם בסדר. בעציץ: קוטר 35–45 ס"מ, כבד (חרס או בטון), כי שושנת העלים רחבה והצמח עלול להתהפך עם הרוח. תערובת אדמה: 2 חלקים אדמת עציצים + 1 חלק פרלייט + 1 חלק חצץ דק.
השתלה — פעם בשנתיים-שלוש, בסוף החורף (פברואר–מרץ) או בתחילת הסתיו (ספטמבר). לא בזמן פריחה — אם תזכי לראות אותה פורחת.
מינימלי. פעמיים בשנה: מרץ–אפריל וספטמבר. דשן לקקטוסים, חצי מנה מהרשום על האריזה. זהו, הסעיף הזה קצר במכוון.
דישון יתר → עלים ארוכים ורכים שמתנפנפים → איבוד הצורה הצפופה האופיינית. אגבה רעבה תמיד נראית טוב יותר מאגבה מפונקת.
העלים החיצוניים מצהיבים, מתייבשים ומתים בקצב טבעי — זה לא סימן לבעיה. פשוט למשוך אותם בעדינות כשהם חומים לגמרי. אם הם עוד מחוברים חזק — לחכות עוד שבועיים.
לעולם לא לגזום את החלק הירוק במרכז. הצמח גדל רק מהמרכז ופציעה שם פוגעת בו לתמיד. אין הטבה שמקבלים מ"קיצור" אגבה — היא לא תסתעף.
כנימות קמחיות (יצורים לבנים ופלומתיים) מתחבאות בקפלים בין העלים. לטפל בקיסם טבול בכוהל 70%, כל יצור בנפרד. אחרי שבועיים — שוב, לתפוס את מי שבקעו מהביצים.
רקבון שורשים מהשקיה עודפת הוא הסכנה האמיתית — עלים שמתחילים להיראות שקופים ומימיים = כבר מאוחר מדי. הדרך היחידה למנוע: להשקות מעט, לוודא ניקוז.
הכי קל בעולם. הצמח שולח חוטרים (צמחים קטנים) מבסיס השושנת, לעיתים תוך שנה. כשהחוטר בגודל 10–15 ס"מ — לחפור בעדינות, להפריד עם סכין נקייה, לתת לחתך להתייבש יומיים על השיש, ואז לשתול בעציץ קטן עם אדמה מעט לחה.
תוך חודש יצמיחו שורשים. כך, מאגבה אחת מקבלים בתוך עשור פינת אגבות שלמה — מתנה לכל השכנים.
האגבה שלך מודיעה לך כשהיא צמאה: העלים הופכים מעט קעורים במרכז ומתקמטים עדינות. כל עוד הם חלקים ומלאים — היא בסדר גמור, גם אחרי חודש בלי מים. כשתשקי אותה, לעשות זאת היטב — עד שמים יוצאים מחורי הניקוז. ואז: שוב לחכות שתבקש. הכלל הוא "תני לי צמא, לא דחפי לי מים".
שושנת עלים בקוטר מטר באדנית כבדה הופכת לפינה ארכיטקטונית. במקום קישוט — צמח שמשך תשומת לב בעצמו.
במשולש עם דשא בופלו, רוזמרין שרוע ולבנדר — גינה ים־תיכונית שצורכת רבע מים ממה שצורכת גינה קלאסית.
שורה של אגבות במרחק של מטר אחת מהשנייה = גדר טבעית ויפה, בלי קוצים, שלא צריך לתחזק. עומדת שנים.