סיור באלים האולימפיים ובאלי האדמה — סמליהם, מיתוסיהם והקשרים העמוקים השוזרים את העולם הקדום
הפנתאון היווני בנוי משתי קבוצות עיקריות: האולימפיים, השולטים מהר האולימפוס ומופקדים על השמיים ועל ענייני האדם, ואלי האדמה החתוניים, הקשורים לפוריות, לעולם התחתון ולפולחני המסתורין.
הפנתאון מתחיל מהזוג הבראשיתי קרונוס וריאה, שילדיהם הפכו לאולימפיים הבכירים. זאוס הוליד לאחר מכן את הדור הצעיר עם בנות זוג שונות.
הקש על כל אל כדי לקרוא את סיפורו, סמליו והמיתוס המרכזי שלו.
בעוד האולימפיים שולטים מעל, אלי האדמה אחראים על הצמיחה, המוות והמסתורין שבמעמקים. בלב פולחנם — מחזור העונות והלידה מחדש.
אלת אדמה ופוריות, ככל הנראה מאסיה הקטנה; אלת המערות וההרים.
סמלים: כתר של מגדלים קטנים (ערים מוגנות), שוט, מפתח (לפתיחת מאגרי העושר של האדמה), כרכרה רתומה לאריות.
אלת האדמה הפורייה, הדגן והפירות — מכונה "המחוקקת" בזכות המתנות שהיא מעניקה לאנושות. אמו של פלוטוס (העושר). כדי לחמוק מפוסיידון הפכה פעם לסוסה.
בתה של דמטר, נחטפה על ידי האדס — שלו הבטיח אותה זאוס מבלי לידע את דמטר.
אל היין, האקסטזה, הצמיחה והחום של הציוויליזציה. בנם של זאוס ובת התמותה סמלה.
מיתוס מרכזי — "הנולד פעמיים": הרה, שגילתה על אהבתו של זאוס לסמלה, הערימה עליה לבקש מזאוס להתגלות בכל הדרו. הברק השמיד את סמלה, אך זאוס הציל את דיוניסוס שטרם נולד ותפר אותו בירכו עד ללידתו — מכאן השם דיתיראמבים ("הנולדים פעמיים").
הטקסט חושף כמה דפוסים החוצים את הפנתאון — חוטים נסתרים השוזרים יחד את כל הסיפורים.
אתנה קופצת מראשו של זאוס, דיוניסוס נתפר לירכו, אפרודיטה עולה מקצף הים. הלידה לעולם איננה רגילה — היא תמיד אירוע קוסמי.
קנאת הרה יוצרת את סיפורי יו, לטו, הרקולס וסמלה. המנוע הנרטיבי של הפנתאון פועל פעמים רבות על קנאה אלוהית.
ששת חודשיה של פרספונה מתחת ומעל לאדמה משקפים את לידתו הכפולה של דיוניסוס — אותו מוטיב של מוות עונתי והתחדשות.
ברקו של זאוס, זיתה של אתנה, קדוקיאוס של הרמס, גפנו של דיוניסוס. הסמל הוא האל בצורתו המתומצתת.